דו לשוניות – ביה"ס גליל – תשס"ח

דו לשוניות – מודל הוראה דו לשוני - ביה"ס גליל – תשס"ח

 

 

קריטריונים לשיעורים דו-לשוניים: ארבעה מודלים

 

מבוא

בית ספר 'גליל' הוא בית ספר דו-לשוני, דו-לאומי ורב תרבותי. בית הספר הוקם בשנת 1998 והוא פרי יוזמתם של עמותת יד ביד והרשויות המקומיות: סחנין, שעב ומשגב. בית הספר מוכר רשמית על ידי משרד החינוך והוא ממומן על-ידי כל הגורמים הללו.

בית הספר נוסד "כדי לקדם שיתוף פעולה שוויוני בחינוך ולתרום, בטווח הארוך, לשיפור ולחיזוק החברה האזרחית במדינת ישראל, על בסיס של שותפות שוויונית ויחסי גומלין הוגנים ופוריים בין אזרחים ערבים ויהודים במדינת ישראל. ההתחנכות המשותפת והחיים ביחד בבתי הספר מאפשרים מפגש מתמשך בין בני שני העמים, התרבויות והלשונות..."[1] מכאן נובע שהחינוך הדו-לשוני איננו רק לימוד של שתי השפות וכשירות לשונית, אלא זהו חינוך המדגיש את חשיבותה של השפה בבניית הזהות האישית של התלמידים והתלמידות. בנוסף מדגיש החינוך הדו-לשוני את תפקידה של השפה כאמצעי המאפשר לתלמידים להכיר באופן מעמיק את תרבותו של העם השני ולהוקיר אותה.

לאור המטרות שצוינו לעיל מתנהל בית ספר 'גליל' מאז הקמתו על-פי העקרונות הבאים: מספר שווה של תלמידים יהודים וערבים בכל כיתה, שתי מחנכות, ערביה ויהודיה לכל כיתה, הלימודים מתנהלים בשתי השפות והתכנים מתייחסים לעולמות התרבותיים של כלל התלמידים.

            ב-2005, לאחר מחקר מקיף בבתי-הספר הדו-לשוניים של עמותת יד ביד, פיתח ד"ר מוחמד אמארה מודל לחינוך דו-לשוני. על-מנת ליישם מודל זה נבנו בבתי-הספר צוותי כתיבה ועבודה. צוותים אלו הרכיבו פורום רחב יותר שנפגש שלוש פעמים בשנה במטרה ללמוד מהניסיון המשותף ולהפיק לקחים. לאחר עבודה של שלוש שנים הופק דו"ח מסכם שאחת ממסקנותיו הייתה שבבתי הספר מתקיימים מספר מודלים של שיעורים דו-לשוניים, וכדי להטמיע באופן מעמיק יותר את הדו-לשוניות, כלומר לא רק את לימוד שתי השפות אלא גם את ההתחנכות המשותפת והשוויונית, יש לבנות קריטריונים יישומיים למודלים השונים. קריטריונים אלו יהוו בסיס משותף לעבודת הצוות החינוכי וישמשו כאבני דרך עבור המורות בעבודתן השוטפת.

מטרתו של מסמך זה היא להציג את הקריטריונים למודלים הדו-לשוניים השונים הקיימים בבית-ספר 'גליל[2]. בחלק הראשון של הדו"ח נתאר את המצב המצוי כיום בבית-הספר. בחלק השני נציג את הקריטריונים לכל מודל ומודל בנפרד על-פי שלושה שלבי עבודה: תכנון שיעור, מהלך שיעור ורפלקציה על השיעור. בחלק האחרון נציג מסקנות והמלצות.

 

 

 

 

 

המצב המצוי

רב השיעורים בבית-ספר גליל כיום הם שיעורים דו-לשוניים. להגדרתנו, שיעור דו-לשוני הוא שיעור בו יש ייצוג לשני העמים. על-פי הגדרה זו שיעורי שפה ראשונה ושיעורי ברק"ת, הם השיעורים היחידים שאינם דו-לשוניים. בבית ספר 'גליל' קיימים היום שלושה מודלים של שיעור דו-לשוני וכן מודל אחד של שיעור חד-לשוני.[3]

המודלים הדו-לשוניים

·        מודל א' – מודל משותף – השיעור הוא לכל הכיתה יחד והוא מנוהל על-ידי שתי מורות – מורה ערבייה ומורה יהודייה.

·        מודל ב' – מורה ערבייה-  השיעור הוא לכל הכיתה או לקבוצת תלמידים יהודים. השיעור מנוהל על-ידי מורה אחת, ערבייה. היא משתמשת בשתי השפות, על ידי מעבר משפה אחת לשפה השנייה לפי רמת התלמידים, החומר הנלמד, והסיטואציה בכיתה.

·        מודל ג' - מורה יהודייה- השיעור הוא לכל הכיתה או לקבוצת תלמידים ערבים. השיעור מנוהל על-ידי מורה אחת, יהודייה. המורה לא שולטת בערבית ולכן השיעור מתנהל ברובו בעברית.

 

המודל החד-לשוני

·        מודל ד' – הכיתה מחולקת לשתי קבוצות על-פי לאום. הלאום של המורה והתלמידים זהה.

 

לטעמנו מודל א', המודל המשותף, הוא המודל הרצוי בהתחשב במטרות ביה"ס כפי שצוינו במבוא. אולם במהלך השנים כתוצאה מסיבות מקצועיות וארגוניות נוצרו המודלים האחרים:

מודל ד', המודל החד לשוני, נוצר בשנת 2004 והוא נבע מהצורך לחזק את השפות הערבית והעברית, ובמיוחד את השפה הערבית הן כשפה ראשונה והן כשפה שנייה, בקרב התלמידים. מטרה זו אכן מושגת אולם יש לה השלכות על ההתחנכות המשותפת של בני שני הלאומים ועל הקשרים החברתיים הן בקרב התלמידים והן בקרב המורות.

מודלים ב' ו-ג' נוצרו כתוצאה מהחלטות פדגוגיות, תקציביות וארגוניות שונות. השיעורים הכלל כיתתיים מחזקים את ההתחנכות המשותפת אולם קיימת בהם פגיעה בחיזוק הכשירות הלשונית וברמת הידע והתוכן. בשיעורים המתקיימים בהפרדה על-פי לאום מתחזקת הזהות האישית והתרבותית החד-לאומית ומתחזקת השליטה בשפה השנייה אולם נפגעת ההתחנכות המשותפת.

 

 

 

 

 

המצב הרצוי

כפי שכתבנו בחלק הקודם, המודל המשותף הוא המודל האידיאלי לדעתנו. אולם אנו מודעות לקשיים הקיימים ביישומו המלא בשלב זה. משום כך המצב הרצוי שנציג להלן מתייחס לארבעת המודלים הקיימים, אולם הקריטריונים בכל מודל ומודל מנסים להתמודד עם הקשיים והאתגרים של כל אחד מהם.

 

 

מודל הוראה א' – מודל הוראה משותף

שתי מורות בכיתה

 

במודל הוראה זה שתי מורות אחראיות על יחידת הלימוד ברמת התכנון וברמת הביצוע. כיום שיעורים משותפים מתקיימים במקצועות הבאים: נושא, חינוך ומתמטיקה בכיתות היסוד והיסטוריה בחטיבת הביניים. עבודה ב-דו מחייבת את המורות לתאום מלא כך שמול התלמידים, ההורים וההנהלה, הן יתפסו כאחת.

 

הקריטריונים:

בשלב התכנון:

-          תכנון השיעורים יתועדו על-ידי המורות בשתי השפות.

-          המורות ירחיבו את אופקיהן ביחס לתרבות השנייה במהלך תכנון השיעור תוך כדי דיון משותף.

-          המורות והמורים יבנו את השיעורים כך ששתי התרבויות על מגוון זוויות הראיה שבהן יבואו לידי ביטוי. בנוסף, עולמם החוויתי והרגשי של כלל הילדים יודגש בשיעורים.

-          שתי המורות יכירו את המושגים המרכזיים של הנושא וישלטו בהם.

-          המורות יכינו טכסטים בעלי תוכן דומה בשתי השפות. הטכסטים יהיו חד לשוניים, אין לשלב את שתי השפות באותו טכסט.

-          המורות יכירו לעומק את כל הטכסטים, התכנים, עולם המושגים והאסוציאציות וכד', הנלמדים בכיתה, גם אם הם לא בשפתן וגם אם חובת העברה היא על השותפה.

-          שתי מורות בכיתה זהו משאב יקר שניתן להפיק ממנו תועלת רבה לטובת התלמידים. יחד עם זאת, תכנון לקוי עלול לפגוע במהלך תקין של השיעור. משום כך על המורות לתכנן את השיעור לפרטי פרטים (למשל, מי אומרת מה ומתי, מי עובדת עם אילו תלמידים)  על-מנת שזמן השיעור ינוצל באופן אופטימלי.

-          בשיעורים ישולבו מגוון דרכי הוראה: אישית, זוגית, קבוצתית כך שיינתן מענה למורכבות ולהטרוגניות של הכיתה.  המלצה למבנה של שיעור: פתיחה פרונטלית במליאת הכיתה, עבודה במסגרות קטנות יותר (אישי, זוגי, קבוצתי), סגירת השיעור במליאה באופן פרונטלי.

-          המורות תקפדנה להכין אמצעי ההמחשה וחומרי הוראה בשתי השפות באופן מאוזן.

-          הסביבה הלימודית תתוכנן כך שהמושגים המרכזיים בשתי השפות ישולבו בה באופן שוויוני ומשמעותי.

-          המורות ייעזרו בשיעורי שפה שנייה כהטרמה לנושאים  בשיעורים המשותפים, במידת הצורך.

 

במהלך השיעור:

-         השיעור יתנהל בשתי השפות באופן שווה. הדבר יבוא לידי ביטוי בטכסטים, בדיונים, ובסביבה הלימודית (כתיבה על הלוח, לוחות ואמצעי המחשה).

-         כל מורה תדבר בשפת האם שלה. שתי המורות ישתמשו במושגים המרכזיים באופן שוטף בשתי השפות.

-          המורות נוטות להשתמש במידה רבה בתרגום מאחר והוא כלי זמין וקל, כאשר הן נתקלות בקשיי הבנה אצל התלמידים הנובעים מחוסר שליטה בשפה. שימוש רב באמצעי זה פוגע ברכישת השפה השנייה. לכן חשוב שהמורות ירבו להשתמש באמצעי המחשה לדוגמא: סרטים, ניסויים מדעיים במעבדה, כרטיסיות עבודה בערבית, תמונות על מנת לתת מענה לשונות השפתית והתרבותית של התלמידים.

-          המורות יתנו כבוד אחת לשנייה ובכך יהוו מודל לתלמידים. הן לא תתערבנה במהלך השיעור בחלק שנקבע לעמיתה גם אם יש לה הסתייגויות מהדרך שבה פועלת העמיתה.

-          המורות יתנו תחושה לילדים ששתיהן נותנות מענה לכל הילדים ללא הבחנה של לאום משום כך יקפידו המורות לפנות לתלמידים ללא קשר להשתייכותם הלאומית.

-          המורות יקפידו שהתלמידים פונים לשתיהן ללא קשר להשתייכותן הלאומית.

-          שתי המורות יעבדו בו-זמנית עם התלמידים בכיתה. על-מנת לנצל ביעילות את העובדה ששתי מורות נמצאות בכיתה וכדי שלא ייווצר מצב שאחת מלמדת/מדברת והשנייה מחכה בצד.

-          המורות יקפידו שהתלמידים ידברו בשפת האם שלהם, במידת הצורך הם יעודדו אותם לדבר בשפה השנייה..

-          המורות יזמנו אפשרויות של שיתוף פעולה בתהליכי הלמידה בין התלמידים היהודים לתלמידים הערבים (החלוקה לקבוצות ושיתופי הפעולה יכולים להיות על בסיס של תחומי עניין משותפים, למשל ולאו דווקא על החלוקה 'יהודים' 'ערבים'.)

 

 

לאחר השיעור:

-          המורות תמלאנה דף משוב לאחר סיומה של כל יחידת לימוד (האם הטכסטים ענו על מגוון הרמות של התלמידים בכיתה, האם המושגים המרכזיים הוטמעו בשתי השפות, האם כל התכנים הועברו לפי התכנון, האם שלבי השיעורים בוצעו כמתוכנן, האם התקיימה עבודה משותפת של תלמידים יהודים וערבים וכד')

 

 

המלצות פדגוגיות:

בשלב התכנון:

-          חובת תיעוד של השיעורים לשימוש עתידי (טכסטים, תכנון היחידה, רפלקציה, חומרי עזר).

-          בתאום עם המדריכה לתכנון פדגוגי נוסיף רובריקות המתייחסות לדו-לשוניות בטופס לתכנון יחידת לימוד.

-          יש לתכנן מראש את יחידות השפה והנושא כך שיהיו חיבורים בין החומרים שנלמדים בשיעורי שפה לבין החומרים הנלמדים בשיעורי נושא. כך ניתן לעשות הטרמה לשיעורי הנושא בשיעורי שפה ראשונה ושפה שנייה.

 

במהלך השיעור:

-          פתיחת שיעור במליאה פרונטאלי, אח"כ עבודה במסגרות קטנות יותר (אישי, זוגי, קבוצתי), סגירת שיעור במליאה פרונטאלי.

-          בשיעורים משותפים כאשר מורה אחת מדברת מורה שנייה מסכמת את הדברים הנאמרים על הלוח בשפתה. הכוונה בזמן פתיחת השיעור ובזמן הסגירה.

-          אחת המטרות של השיעורים הדו-לשוניים היא לחשוף את התלמידים למגוון זוויות ראייה והשקפות עולם. הדבר בא לידי ביטוי בטכסטים המגוונים ובדיונים המשותפים המתנהלים בכיתה.

-          התפיסה המנחה את השיעורים הדו-לשוניים אינה לימוד של כמות חומר מצומצמת המועברת באופן שווה בשתי השפות אלא, לימוד של כמות החומר הנדרשת בהישגים המצופים. חומר זה מועבר חלקו בשפה אחת וחלקו בשפה השנייה. על-מנת לא לפגוע בהספק התכנים של יחידת הלימוד יש להימנע מתרגום במהלך השיעור. המורות ישלימו אחת את השנייה.

-          במהלך השיעורים אם דברי המורות אינם ברורים מספיק, יש לנסח אותם באותה שפה אך להשתמש בשפה פשוטה יותר. כמו כן אפשר להשתמש באמצעים נוספים כגון, תמונות, שפת גוף, דוגמאות נוספות.

-          המורות יקפידו בזמן שהן נותנות הוראות לעבודה בקבוצות בכיתה, להשתמש במונחים שלא מדגישים את החלוקה על בסיס 'ערבים' 'יהודים'.

-          המורות יקפידו לא להשתמש בעצמן, ושהתלמידים לא ישתמשו, בהכללות על בסיס לאומי לדוגמה: "כל התלמידים היהודים צועקים במהלך השיעור." עדיף להשתמש בשמות ספציפיים ולהבהיר שהתופעה היא תלוית אישיות ולא קשורה לקבוצה החברתית-לאומית.

-          במהלך לימוד יחידה נושא יקבלו התלמידים טכסטים בשתי השפות אך בשפה הראשונה המינון יהיה גבוה ובשפה השנייה הטכסטים יהיו מותאמים ובמינון נמוך.

-          במהלך השנה יינתנו מגוון פרויקטים לתלמידים. חשוב שלא כולם יהיו פרויקטים של כתיבה על-מנת לענות על מגוון האינטליגנציות של התלמידים.  פרויקט אחד לפחות צריך להיות מוגש בשפה השנייה והיקפו יכול להיות מצומצם. כדי למצות את הפוטנציאל של כל אחד מן התלמידים יש לאתגר את התלמידים עם היכולות הגבוהות ולדרוש מהם להגיש עבודה בשפה שנייה בהיקף מורחב. דוגמאות לפרויקטים אפשריים: פרויקט לסיום יחידת נושא יכול להיות פרויקט כתיבה גדול שהתלמידים יכתבו בשפת האם שלהם ובמהלך לימוד היחידה יינתנו  משימות כתיבה מצומצמות בשפה השנייה. אפשרות אחרת יכולה להיות פרויקט סיום שהוא הצגת מודל פיזי כלשהו ולצידו הסבר קצר בשפה השנייה.

-          חשוב להיות מודעים לכך שבזמן דיונים ישנם תלמידים שאינם מבינים את שנאמר וכתוצאה מכך קופצים ומבקשים לדעת מה נאמר או שמתנתקים ומפריעים. תגובות אלו יוצרות תחושת ניכור בין התלמידים. משום כך אחד מתהליכי הלמידה החשובים בכיתה דו-לשונית הוא ללמד את התלמידים להקשיב בשקט, לנסות להבין את הדברים הנאמרים ולחכות בסבלנות עד שהדוברים יסיימו את דברם. לאחר מכן, במידה והדברים לא הובנו, יש לבקש הבהרות והסברים. 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מודל הוראה ב' – מורה ערביה בכיתה

 

במודל הוראה זה מורה ערביה, השולטת בשפה הערבית ובשפה העברית, אחראית על תכנון וביצוע יחידות הלימוד. המורה מלמדת כיתה דו-לשונית, ילדים ערבים ויהודים יחד, ללא שותפה יהודיה, או כיתה של ילדים יהודים בלבד (שיעורי שפה שנייה). השיעורים המתקיימים בדרך כלל על-פי מודל זה הם השיעורים המקצועיים והם תלויי מורה. כיום נלמדים המקצועות הבאים על-פי מודל זה: מדעים, אנגלית, הנדסה ומתמטיקה ביסודי וגיאוגרפיה בחטיבת הביניים. היותה של המורה דו-לשונית מאפשרת לה לנהל את השיעור בשתי השפות.

 

הקריטריונים:

בשלב תכנון:

-          המורות המקצועיות תעבודנה בצוותים דו לשוניים לפי נושאי הלימוד למשל, צוות מתמטיקה, צוות מדעים, צוות שפה וספרות, צוות היסטוריה ואזרחות. העבודה בצוותים משותפים תסייע למורות באופן טכני (הכנת חומרי למידה) אך גם תתרום להרחבת אופקיהן ביחס לתרבות השנייה. לצוותים אלו יינתן זמן לעבודה משותפת.

-          המורה תתעד את תכנון השיעור.

-          המורה תבנה את השיעורים כך ששתי התרבויות על מגוון זוויות הראיה שבהן יבואו לידי ביטוי. בנוסף, עולמם החוויתי והרגשי של כלל הילדים יודגש בשיעורים.

-          המורה תכיר ותשלוט במושגים המרכזיים של השיעורים בשתי השפות, ערבית ועברית.

-          המורה תכין טכסטים בעלי תוכן דומה בשתי השפות. כיצד? המורות ידאגו לכך שיהיו ספרי לימוד מקבילים בתוכנם בערבית ובעברית. במידה ואפשרות זו אינה מעשית, תעבוד המורה הערבייה עם המורה היהודייה שבצוות המקצועי שלה בהכנת החומרים הדו-לשוניים.

-          הטכסטים יהיו חד לשוניים, אין לשלב את שתי השפות באותו טכסט.

-          בשיעורים ישולבו מגוון דרכי הוראה: אישית, זוגית, קבוצתית כך שיינתן מענה למורכבות ולהטרוגניות של הכיתה.

-          המורה תקפיד להכין אמצעי ההמחשה וחומרי הוראה בשתי השפות באופן מאוזן.

-          הסביבה הלימודית תתוכנן כך שהמושגים המרכזיים בשתי השפות ישולבו בה באופן שוויוני ומשמעותי.

 

במהלך השיעור:

-          הוראות ניהול כיתה  בערבית.

-          לאור המלצות דו"ח דו-לשוניות 2007 ??? המורות הערביות ישתמשו בשתי השפות ????

-          המורה תקפיד להשתמש במושגים בשתי השפות, ואפילו עדיף ברב המקרים להשתמש במושגים בערבית במטרה לחזק את הערבית כשפה שנייה.

-          שאלות על הלוח: בכיתות א-ג ייכתבו השאלות בשתי השפות על הלוח במקביל. התלמידים יעתיקו את רק את השאלות הכתובות בשפת האם  שלהם. החל מכיתה ד' ייכתבו השאלות על הלוח בשתי השפות לסירוגין.

-          המורה תשתדל שלא לתרגם במהלך השיעור. במידה שההסברים שלה בערבית אינם ברורים מספיק היא תיעזר בחומרי המחשה שונים כגון כרטיסיות עבודה, תמונות, שפת גוף, או שהיא תיעזר באחד התלמידים כך שיסביר את דבריה באופן פשוט יותר.

-          עבודה במגוון דרכי הוראה כדי לענות על המורכות וההטרוגניות של הכיתה.

-          הילדים יקבלו טכסטים כל אחד בשפת האם שלו (דפי מידע, דפי עבודה, מבחנים).

-          התלמידים יכתבו בשפת האם שלהם (מטלות יומיומיות, עבודות חקר, יומנים, מבחנים).

-          התלמידים יבחרו באיזו שפה לדבר במהלך השיעור. על המורות לעודד את התלמידים היהודים להתבטא בשפה שנייה.

-          המורה תעודד את הילדים לעזור אחד לשני מבחינת תכנים ומבחינת שפה.

-          המורה תזמן אפשרויות של שיתוף פעולה בתהליכי הלמידה בין התלמידים היהודים לתלמידים הערבים (החלוקה לקבוצות ושיתופי הפעולה יכולים להיות על בסיס של תחומי עניין משותפים, למשל ולאו דווקא על החלוקה 'יהודים' 'ערבים'.)

 

לאחר השיעור:

-          המורות תמלאנה דף משוב לאחר סיומה של כל יחידת לימוד (האם הטכסטים ענו על מגוון הרמות של התלמידים בכיתה, האם המושגים המרכזיים הוטמעו בשתי השפות, האם כל התכנים הועברו לפי התכנון, האם שלבי השיעורים בוצעו כמתוכנן, האם התקיימה עבודה משותפת של תלמידים יהודים וערבים וכד').

 

 

 

המלצות פדגוגיות:

בשלב התכנון:

-          המורות המקצועיות יבנו תוכנית שנתית ובמסגרתה יציינו את נקודות החיבור עם המקצועות האחרים, כך שיתאפשרו חיבורים בין המקצועות השונים במהלך השנה על-מנת לעודד למידה אינטגרטיבית. למשל במסגרת שיעורי נושא על סביבת הים התיכון ניתן להתייחס לכך גם בשיעורי אמנות, אנגלית ושפה.

-          בתאום עם המדריכה לתכנון פדגוגי נוסיף רובריקות המתייחסות לדו-לשוניות בטופס לתכנון יחידת לימוד.

-          המורות המקצועיות יהיו בקשר שוטף עם מורות השפה השנייה וייעזרו בהן על-מנת לעשות הטרמה לטכסטים שיילמדו בשיעורים המקצועיים.

-          חובת תיעוד של השיעורים לשימוש עתידי ( מאגר של טכסטים, תכנון היחידה, רפלקציה, חומרי עזר)

במהלך השיעור:

-          המורה הערבייה תשתמש בשתי השפות באופן שווה בשאיפה שבעתיד היא תשתמש באחוזים גבוהים יותר בערבית.

-          המורות יקפידו בזמן שהן נותנות הוראות לעבודה בקבוצות בכיתה, להשתמש במונחים שלא מדגישים את החלוקה על בסיס 'ערבים' 'יהודים'.

-          המורות יקפידו לא להשתמש בעצמן, ושהתלמידים לא ישתמשו, בהכללות על בסיס לאומי לדוגמה: "כל התלמידים היהודים צועקים במהלך השיעור." עדיף להשתמש בשמות ספציפיים ולהבהיר שהתופעה היא תלוית אישיות ולא קשורה לקבוצה החברתית-לאומית.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מודל הוראה ג' – מורה יהודיה בכיתה

 

במודל הוראה זה מורה יהודיה אחת אחראית על יחידת הלימוד ברמת התכנון וברמת הביצוע. המורה מלמדת כיתה דו-לשונית, ילדים ערבים ויהודים יחד, ללא שותפה ערביה, או כיתה של ילדים ערבים בלבד (שיעורי שפה שנייה). השיעורים הנלמדים על פי המודל הזה הם בדרך כלל השיעורים המקצועיים והם תלויי מורה. כיום קיים המודל הזה במקצועות הבאים:  חינוך גופני, אומנות, מדעים בכיתה ו'  ומתמטיקה, אזרחות וספרות עברית בחטיבת הביניים. 

במודל הוראה זה  לומדים התלמידים בשפת המורה, אבל המורה היהודייה חייבת, עדיין, להתחשב בכך שהכיתה היא דו לשונית. דבר זה חייב לבוא לידי ביטוי הן ברמת תכנון והן ברמת ביצוע. 

 

הקריטריונים:

בשלב התכנון:

-          המורות המקצועיות יעבדו בצוותים דו לשוניים לפי נושאי הלימוד למשל, צוות מתמטיקה, צוות מדעים, צוות שפה וספרות, צוות היסטוריה ואזרחות. העבודה בצוותים משותפים תסייע למורות באופן טכני (הכנת חומרי למידה) אך גם תתרום להרחבת אופקיהן ביחס לתרבות השנייה. לצוותים אלו יינתן זמן לעבודה משותפת.

-          המורה תתעד את תכנון השיעור.

-          המורה תבנה את השיעורים כך ששתי התרבויות על מגוון זוויות הראיה שבהן יבואו לידי ביטוי. בנוסף, עולמם החוויתי והרגשי של כלל הילדים יודגש בשיעורים.

-          המורה תכיר ותשלוט במושגים המרכזיים של השיעורים בשתי השפות,ערבית ועברית.

-          המורה תכין טכסטים בעלי תוכן דומה בשתי השפות. כיצד? המורות ידאגו לכך שיהיו ספרי לימוד מקבילים בתוכנם בערבית ובעברית. במידה ואפשרות זו אינה מעשית, תעבוד המורה היהודייה עם המורות הערביות שבצוות המקצועי שלה בהכנת החומרים הדו-לשוניים.

-          הטכסטים יהיו חד לשוניים, אין לשלב את שתי השפות באותו טכסט.

-          בשיעורים ישולבו מגוון דרכי הוראה: אישית, זוגית, קבוצתית כך שיינתן מענה למורכבות ולהטרוגניות של הכיתה.

-          המורה תקפיד להכין אמצעי ההמחשה וחומרי הוראה בשתי השפות באופן מאוזן.

-          הסביבה הלימודית תתוכנן כך שהמושגים המרכזיים בשתי השפות ישולבו בה באופן שוויוני ומשמעותי.

 

במהלך השיעור:

-          הוראות ניהול כיתה  בערבית.

-          המורה תקפיד להשתמש במושגים בשתי השפות, ואפילו עדיף ברב המקרים להשתמש במושגים בערבית במטרה לחזק את הערבית כשפה שנייה ועל מנת להוות מודל לילדים היהודיים.

-          שאלות על הלוח: בכיתות א-ג ייכתבו השאלות בשתי השפות על הלוח במקביל. התלמידים יעתיקו את רק את השאלות הכתובות בשפת האם  שלהם. החל מכיתה ד' ייכתבו השאלות על הלוח בשתי השפות לסירוגין. בשני המקרים יכולה המורה להיעזר בתלמידים הערבים או להכין מראש את השאלות בערבית בבית ולהדביק אותן על הלוח.

-          המורות ירבו להשתמש באמצעי המחשה לדוגמא: סרטים, ניסויים מדעיים במעבדה, כרטיסיות עבודה בערבית, תמונות על מנת לתת מענה לשונות השפתית והתרבותית של התלמידים.

-          עבודה במגוון דרכי הוראה כדי לענות על המורכות וההטרוגניות של הכיתה.

-          הילדים יקבלו טכסטים כל אחד בשפת האם שלו (דפי מידע, דפי עבודה, מבחנים).

-          התלמידים יכתבו בשפת האם שלהם (מטלות יומיומיות, עבודות חקר, יומנים, מבחנים).

-          התלמידים יקראו את תשובותיהם בשפת האם שלהם. במידה והמורה לא מרגישה בטוחה כתוצאה מאי שליטה בשפה הערבית, היא  תבקש תרגום מאחד התלמידים בכיתה (עדיף ילד יהודי על מנת לעודד את הילדים היהודים שיקשיבו  לעמיתים  הערבים בכיתה.

-          התלמידים יבחרו באיזו שפה לדבר במהלך השיעור.

-          המורה תעודד את הילדים לעזור אחד לשני מבחינת תכנים ומבחינת שפה.

-          המורה, במיוחד בכיתות היסוד,  תיתן תחושה לילדים הערבים שהיא מענה בשבילם, הם תמיד יכולים לפנות אליה בערבית אפילו אם היא לא שולטת בערבית (היא יכולה להיעזר בילד אחר להבין או בעמיתה ערביה בחדר מורים).

-          המורה תזמן אפשרויות של שיתוף פעולה בתהליכי הלמידה בין התלמידים היהודים לתלמידים הערבים (החלוקה לקבוצות ושיתופי הפעולה יכולים להיות על בסיס של תחומי עניין משותפים, למשל ולאו דווקא על החלוקה 'יהודים' 'ערבים'.)

 

לאחר השיעור:

-          המורות תמלאנה דף משוב לאחר סיומה של כל יחידת לימוד (האם הטכסטים ענו על מגוון הרמות של התלמידים בכיתה, האם המושגים המרכזיים הוטמעו בשתי השפות, האם כל התכנים הועברו לפי התכנון, האם שלבי השיעורים בוצעו כמתוכנן, האם התקיימה עבודה משותפת של תלמידים יהודים וערבים וכד').

 

 

המלצות פדגוגיות:

-          המורות המקצועיות יבנו תוכנית שנתית ובמסגרתה יציינו את נקודות החיבור עם המקצועות האחרים כך שיתאפשרו חיבורים בין המקצועות השונים במהלך השנה, על-מנת לעודד למידה אינטגרטיבית. למשל במסגרת שיעורי נושא על סביבת הים התיכון ניתן להתייחס לכך גם בשיעורי אמנות, אנגלית ושפה.

-          בתאום עם המדריכה לתכנון פדגוגי נוסיף רובריקות המתייחסות לדו-לשוניות בטופס לתכנון יחידת לימוד. [לבדוק עם אורית את הטבלא הקיימת ואיך אפשר להתאים אותה לצרכים של המודלים הדו-לשוניים]

-          המורות המקצועיות יהיו בקשר שוטף עם מורות השפה השנייה וייעזרו בהן על-מנת לעשות הטרמה לטכסטים שיילמדו בשיעורים המקצועיים.

-          המורות ייעזרו במורות הערביות בצוות המקצועי להתייעצות והכנת חומרי הלמידה.

-          חובת תיעוד, במיוחד של החומרים בערבית, לשימוש עתידי ( מאגר של טכסטים, תכנון היחידה, רפלקציה, חומרי עזר)

-          המורות ירכשו את מיומנות השימוש במילון בערבית לתרגום המושגים מעברית לערבית.

-          המורות ייעזרו בתלמידים מהכיתות הגבוהות בתרגום חומרי למידה לערבית.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מודל הוראה ד' – שיעורי שפה ראשונה וברק"ת

 

כיום מתנהלים השיעורים במודל זה בהפרדה מוחלטת על פי לאום. השיעורים הנלמדים במודל זה הם שיעורי שפה 1 ושיעורי ברק"ת, בהם המורה והתלמידים הם מאותו לאום, ולכן הגדרנו שיעורים אלו כשיעורים חד-לשוניים. המטרה העיקרית בהפרדת התלמידים בלימודי השפה הייתה להגיע לרמה גבוהה ברכישת מיומנויות השפה בקרב התלמידים הן הערבים והן היהודים. כפי שציינו לעיל מטרה זו אכן מושגת אולם כתוצאה מכך נפגעה ההתחנכות המשותפת של בני שני הלאומים.

לדעתנו גם שיעורים אלו צריכים להתנהל על-פי תפיסה דו-לשונית. כלומר, צריך להיות תכנון משותף של השיעורים הללו הכולל תאום בין שתי המורות לגבי התכנים. כמו כן בסוף כל יחידת לימוד צריך להתקיים מקבץ שיעורים משותפים במטרה לעמוד על הדמיון והשוני בין שתי השפות והתרבויות וכן על-מנת לחזק את האחדות הכיתתית ואת ההתחנכות המשותפת. המודל שאנו מציעים יעזור להשיג את שתי המטרות: גם רמה גבוהה בכישורי שפה וגם התחנכות משותפת לאור חזון העמותה.

 

 

הקריטריונים:

בשלב התכנון:

-          הקניית מיומנויות שפה משותפת לשפה העברית ולשפה הערבית. על-מנת לעמוד על הדמיון והשוני בין שתי השפות חשוב שמורות השפה יבנו תוכנית שנתית משותפת במסגרתה הן יציינו נקודות חיבור בתכני הלימוד של שתי השפות. נקודות חיבור אלו ישמשו את המורות על-מנת לבנות מספר שיעורים משותפים במהלך השנה.

-          ישנם אלמנטים משותפים רבים בשלוש הדתות: איסלאם, נצרות ויהדות. משום כך, יבנו מורות הברק"ת תוכנית שנתית ובמסגרתה הן יציינו נקודות חיבור בתכני הלימוד אשר ישמשו אותם לבניית מספר שיעורים משותפים במהלך השנה.

 

-         השיעורים החד-לשוניים יבנו ויתנהלו על-פי קריטריונים לשיעורים חד-לשוניים הקיימים בבתי-ספר ממלכתיים.

-         השיעורים המשותפים יתנהלו על-פי הקריטריונים של מודל א' הוא המודל המשותף ברמת תכנון השיעורים, מהלכם והרפלקציה עליהם.

 

 

 

 

 

 

 

המלצות ארגוניות

על-מנת שביה"ס יוכל להמשיך ולהניף את דגל הדו-לשונית ולהגשים את חזון העמותה הלכה למעשה, חשוב שהמורים המלמדים במסגרתו יהיו דו-לשוניים. זהו הבסיס להתנהלותו של בית-ספר דו לשוני שוויוני ושיתופי ברוח חזון העמותה. משום כך יש להשקיע משאבים ולטפח בקרב הצוות החינוכי מודעות ורגישות לשתי התרבויות. כמו כן יש להכשיר את המורות היהודיות בשפה הערבית. במידה  ודברים אלו לא יתבצעו קיים החשש שבמקום ליצור מציאות חדשה, אנו למעשה נעתיק את המציאות הקיימת אל תוך כתלי בית הספר. כלומר, התרבות העברית, יהודית, תהיה דומיננטית בבית-הספר. תרחיש אפשרי אחר הוא שבגלל הרצון לשמר את הדו-לשוניות צוות המורים יהיה בעיקרו צוות מורים ערבים דו-לשוניים. משום כך לדעתנו יש חשיבות לקיים את ההמלצות שלהלן:

 

במעגל המורות:

-          תוכנית ללימוד השפה הערבית למורות היהודיות שתשים דגש הן על המדוברת והן על התקשורתית. התוכנית חייבת להיות מובנית ברמות שונות בהתאם לצרכי המורות. עליה להיות שנתית ולכלול הישגים מצופים, מטלות ודרכי הערכה. . תיבדק אפשרות למתן מלגות ללימודי ערבית  מתקדמים למורות המעוניינות בכך.

-          בית הספר הוא דו-לשוני בהגדרתו ולכן חשוב שהמורות הערביות והיהודיות יקבלו הכשרה והדרכה שוטפת בהוראת שפה שנייה.

-          יש לשאוף שהמורה היהודייה בכיתות א-ב תהיה דו-לשונית, על-מנת לא ליצור מצב שבו התלמידים הערבים פונים רק למורה הערבייה והתלמידים היהודים פונים רק למורה היהודייה.

-          מאחר וההתייחסות לשונות השפתית והחברתית-תרבותית בכיתה דורשת זמן רב מן המורות ברמת תכנון וברמת ביצוע  על המנהלים להתחשב בעובדה זו כאשר הם באים להעריך את המורות ואת הכיתות ולא רק בהספק החומר.

 

 

 

תכנון ומערכת:

-          יש לשאוף ששיעורים דו-לשוניים רבים ככל האפשר יתנהלו על-ידי שתי מורות. במידה ודבר זה אינו אפשרי מסיבות מערכתיות שונות חובה שהמקצועות הבאים יילמדו על-ידי שתי מורות בכיתה: יסודי- חינוך, נושא, מתמטיקה, שפה ראשונה ושפה שנייה, ברק"ת. חטיבה – חינוך, שפה ראשונה ושפה שנייה, ברק"ת, היסטוריה, אזרחות וגיאוגרפיה.

-          בכיתות החטיבה מחנכות/מחנכי הכיתות יהיו ערביות יהודיות לסירוגין, דבר שיאפשר לקיים שיעורי חינוך משותפים. לשם כך יש גם לבנות את מערכת השעות בחטיבה כך ששיעורי החינוך יתקיימו במקביל.

-          על-מנת להבטיח את הטמעת הדו-לשוניות בכל השיעורים חשוב להרבות בשיעורי משותפים (מודל א'). במידה וזה לא מתאפשר מבחינה ארגונית ותקציבית (בעיקר בשיעורים המקצועיים) חשוב לדאוג שהמורות המקצועיות יעבדו בצוותים דו לשוניים לפי נושאי הלימוד למשל, צוות מתמטיקה, צוות מדעים, צוות שפה וספרות, צוות היסטוריה ואזרחות. לצוותים אלו יינתן זמן לעבודה משותפת.

-          יש להקצות לשיעורי במודל המשותף יחידות של שעה וחצי.

-          יש להקצות שעות של תכנון משותף במערכת ויש לתגמל את המורות עבור שעות אלו.

-          יש להקצות שעות מערכת שוות לשתי המחנכות על-מנת לאפשר תכנון משותף, עבודה משותפת ונוכחות משותפת מול הכיתה.

-          אין להשתמש  בעובדה שיש שתי מורות בכיתה על-מנת לפתור בעיות מערכתיות.

-          יש להוריד שעה אחת של שפה ראשונה ובמקומה ללמד שעת נושא נוספת על-מנת לחזק את ההתחנכות המשותפת. במידה ויוחלט שאין לקצץ בשיעורי שפה ראשונה בערבית, ילמדו הילדים היהודים בשעה האמורה ערבית כשפה שנייה במקום שפה ראשונה, על-מנת לחזק את הערבית כשפה שנייה. השעה הנוספת יכולה להיות שעה של ערבית מדוברת והיא אינה צריכה להינתן על-ידי מחנכת הכיתה.

 

המלצות פדגוגיות:

-          יש להגדיר הישגים מצופים בשפה שנייה (ערבית ועברית)

-          בכיתה א' יתמקדו לימודי ערבית כשפה שנייה בפיתוח מיומנויות של האזנה ודיבור (מדוברת וסחיחה) בגלל הדגלוסיה והמורכבות של השפה הערבית. חשוב בשלב זה לא להעמיס על הילדים גם את לימודי הכתיבה והקריאה.

-          בכיתה ב' הדגש ימשיך להיות על האזנה ודיבור בשפה הערבית כשפה שנייה ועל מודעות פונולוגית. בשליש האחרון של השנה יש להתחיל עם הכרות של אותיות השפה הערבית.

-          מכיתה ג' יתחילו הילדים היהודים ללמוד באופן מסודר קריאה וכתיבה ב'ערבית נכונה' (MSA).

-          יש להגדיר תפקיד של ריכוז משאבים בערבית ותרגום לערבית.

 

 

 

רשימת מקורות

-          תוכנית הליבה של העמותה

-          המודל הדו-לשוני/אמארה

-          'אני מאמין' של ביה"ס

-          'אני מאמין' של העמותה.

 

 

 

 

 



[1] מתוך: קוים לתוכנית ליבה לבתי ספר דו-לשוניים של יד ביד, 2005, עמ' 7.

[2] כל הקריטריונים המופיעים במודלים ייחודיים לביה"ס דו-לשוני והם באים בנוסף לקריטריונים של שיעורים חד לשוניים בביה"ס ממלכתיים אחרים.

[3] ראו נספח א': פירוט השעות לכל כיתה על-פי המודלים השונים. כמו כן להעמקה על המודלים השונים ראו מסמך???